אתגר 30 יום הוא מחויבות לעשות דבר ספציפי אחד כל יום למשך שלושים ימים ברצף. זו כל ההגדרה. זו לא תוכנית שקונים וזה לא כלל שמישהו אוכף. בוחרים את הדבר, בוחרים את היום שמתחילים, והאדם היחיד שבודק זה אתם.
למה שלושים
שלושים ארוך מספיק כדי להפסיק להיות חידוש וקצר מספיק כדי לראות את הסוף מההתחלה. שבוע הוא ספרינט שאפשר לעבור בשיניים חשוקות. שנה היא החלטת ראש שנה, והחלטות כאלה נכשלות בשקט בפברואר. שלושים יום יושבים בפער: ארוך מספיק שצריך לשלב אותו בשבוע רגיל, קצר מספיק שהסיום מרגיש אמיתי.
תקראו שלוקח 21 יום ליצור הרגל. המספר הזה מגיע מספר משנת 1960 מאת מנתח פלסטי שהתבונן בכמה זמן לקח למטופלים להסתגל למראה משתנה, וזה מעולם לא היה מחקר על הרגלים בכלל. המחקר שכן בדק את זה מצא חציון קרוב יותר ל-66 יום, עם פיזור עצום בין אנשים ובין הרגלים. אז אל תתייחסו ליום 30 כיום שבו זה הופך לאוטומטי. התייחסו אליו כיום שבו יש לכם שלושים חלקי הוכחה שאתם מישהו שעושה את זה.
מה הופך אחד לטוב
האתגרים ששורדים חולקים שלושה דברים.
הדבר קטן מספיק לעשות ביום הכי גרוע שלכם. לא ביום הכי טוב שלכם, לא ביום רגיל. היום שישנתם בו רע, היום שהעבודה נמשכה יותר. אם האתגר שלכם מתאים רק ליום טוב, הוא ישרוד עד השבוע הגרוע הראשון.
זה דבר אחד. לא "לאכול טוב יותר, להתאמן וגם לקרוא יותר". אחד. שלושה אתגרים בו זמנית הם שלוש הזדמנויות להרגיש שכשלתם.
אפשר לדעת מיד אם עשיתם את זה. "כתבו 200 מילים" הוא אתגר. "כתבו יותר" הוא משאלה. אם אתם צריכים להתווכח עם עצמכם אם היום נספר, האתגר כבר הפסיד.
החלק שאף אחד לא מספר לכם
רוב אתגרי ה-30 יום לא מסתיימים ביום 30. הם מסתיימים אי שם בסביבות יום 9, ביום שאחרי הפספוס הראשון.
כדאי להיות מדויקים לגבי זה, כי ההחמצה כמעט אף פעם לא הדבר שהורג את זה. יום אחד שהוחמץ מתוך שלושים הוא עשרים ותשעה ימי עבודה, שזה חודש טוב בכל מדד כן. מה שהורג את זה זו הספירה: הייתם ברצף, הרצף נשבר, והמספר חזר לאפס. עכשיו לדבר שבניתם אין מה להראות עליו, והתחלה מחדש מאחד מרגישה גרוע יותר מלא להתחיל בכלל.
אז המספר מעולם לא מדד את העבודה. הוא מדד את היעדר הפער, שזה דבר שונה ושביר הרבה יותר. כתבנו על מה באמת לעשות ביום שאחרי החמצה, כי אותו יום קובע את האתגר הרבה יותר מיום ראשון.
איך מגדירים אחד שישרוד
בחרו את הדבר. הפכו אותו לקטן. החליטו לפני שמתחילים מה נחשב ביום רע, ורשמו את זה, כי החלטה ברגע האמת היא החלטה בזמן שעייפים.
ואז תחליטו מה המשמעות של יום שהוחמץ, מראש. התשובה שלנו היא שזה אומר שלא עשיתם את זה באותו יום, ותו לא: בלי איפוס, בלי עונש, בלי אובדן התקדמות. מה שתבחרו, בחרו את זה עכשיו, ולא ב-23:00 ביום התשיעי.
לבסוף, הפכו את ההתקדמות לגלויה במקום שאתם כבר מסתכלים בו. אתגר שאתם צריכים לזכור לבדוק הוא אתגר שתפסיקו לבדוק.
מה קורה במהלך שלושים הימים
אתגרים נוטים להיכשל בנקודות צפויות. הכרת הנקודות האלה לא הופכת אותן לקלות יותר. אבל היא כן עוצרת אתכם מלקרוא קושי רגיל ככישלון אישי.
- ימים 1 עד 3 קלים. החידוש עושה את העבודה, ותסיקו שהדבר מעולם לא היה כל כך קשה. זה הקטע הכי פחות אינפורמטיבי.
- ימים 4 עד 9 הם המקום שבו רוב האנשים מפסיקים. החידוש נעלם והתוצאה עוד לא הגיעה. אין עדיין שום דבר להראות על זה, וזה בדיוק כשאנשים מחליטים שזה לא עובד. תמשיכו; התוצאה מופיעה מאוחר יותר.
- ימים 10 עד 20 הם האמצע השטוח. לא קשה, לא מעניין. הסיכון העיקרי כאן הוא לשכוח, והתיקון הוא לשים את הדבר איפה שתראו אותו.
- ימים 21 עד 30 מושכים. הסוף קרוב מספיק כדי להיות אמיתי, ורוב האנשים שמגיעים ליום עשרים מסיימים.
התוצאה השימושית: אם אתם ביום שישי וזה מרגיש חסר טעם, זה רק לוח הזמנים. כמעט כל מי שסיים הרגיש בדיוק ככה ביום שישי.
מה שלושים יום יעשו ולא יעשו
כדאי להיות ישרים לגבי זה, כי המספר נושא יותר מיתולוגיה ממה שהוא ראוי לה.
כנראה שמעתם שלוקח 21 יום ליצור הרגל. הטענה הזאת מתחקה אחורה לספר משנת 1960 מאת מנתח פלסטי שצפה כמה זמן לקח למטופלים להסתגל למראה חדש, וזה מעולם לא היה ממצא על הרגלים בכלל. המחקר שבאמת בדק את זה מצא שונות עצומה בין אנשים והתנהגויות, כשפעולות יומיות פשוטות מתבססות הרבה יותר מהר מאשר מורכבות, וחלקן לוקחות חודשים רבים.
אז שלושים ימים לא יהפכו באופן אמין שום דבר לאוטומטי. מה שכן יעשו זה שקט ושימושי יותר. הם נותנים לכם שלושים פיסות ראיה על השאלה אם הדבר הזה מתאים לחיים האמיתיים שלכם, וזו השאלה שלא ניתן לענות עליה בתכנון. בסוף תדעו אם הזמן שבחרתם עובד, אם הכמות הייתה נכונה, ואיזה יום בשבוע תמיד לוקח לכם אותו. זה שווה יותר מהרגל שהובטח לכם ולא קיבלתם.
שלושים יום הם רק ברירת מחדל
המספר פופולרי כי הוא זכיר ומתאים לחודש. אף אחד מהם הוא לא סיבה שהוא מתאים למטרה שלכם.
- קצר יותר, 3 עד 7 ימים, כשהחלק הקשה הוא בכלל להתחיל. לעבור את השבוע הראשון של משהו שנמנעתם ממנו במשך שנה זו הישג אמיתי ולא צריך חודש שלם צמוד אליו.
- שלושים, כשאתם רוצים לבנות פעולה יומית ולגלות אם היא מתאימה.
- ארוך יותר, 60 עד 90 יום, כשהתוצאה מצטברת עם הזמן. חיסכון, אימון למרחק, למידת משהו. שלושים יום של חיסכון הוא מחווה נחמדה; תשעים הוא פיקדון.
בחירת האורך שהמטרה באמת צריכה מסירה קטגוריה שלמה של כישלון. האורך שנשמע רציני הוא שאלה אחרת. 7 ימים או 30 ימים נכנס לאיך לבחור בין שתי האפשרויות הקצרות ביותר.
שאלות נפוצות
זה חייב להיות שלושים ימים ברצף? לא, והתעקשות על זה היא אחת הדרכים הנפוצות יותר להפסיד חודש. אם המטרה שלכם באמת לא צריכה כל יום, התחייבו לימים שהיא כן צריכה. חמישה ימי חול הם התחייבות אמיתית והם לא מייצרים שני כישלונות בכל סוף שבוע.
מה אם אני מפספס יום? עושים את זה היום. יום אחד שפוספס הוא יום אחד, והוא לא מבטל את הימים שעשיתם. הרעיון שפספוס מאפס אתכם לאפס מגיע ממוני רצף. מה לעשות כשמפספסים יום מכסה את זה כראוי, כי זה הדבר הכי סביר שיסיים אתגר.
האם לספר לאנשים? מעורב. סיפור לאנשים מוסיף אחריות וגם נותן לכם לאסוף חלק מהסיפוק מראש, לפני שעשיתם משהו. אם אתם מספרים למישהו, ספרו לאדם אחד שבאמת ישאל.
אפשר להריץ יותר מאחד בו זמנית? אפשר, וזה בערך מחצה את הסיכוי לסיים אחד מהם. שני אתגרים מתחרים על אותה נכונות מוגבלת. אם חייבים, שאחד מהם יהיה באמת פעוט.
מה עושים ביום 31? מחליטים לפני שמגיעים לשם, אחרת התשובה הופכת לכלום. או ממשיכים באותו גודל, מגדילים בכוונה, או עוצרים ומתחילים משהו אחר. התוצאה היחידה שכדאי להימנע ממנה היא נדידה מזה בלי לשים לב, מה שקורה כברירת מחדל.
אם רוצים להריץ אחד
Reveal the Dream בנויה בדיוק לצורת הדבר הזה. אתם בוחרים תמונה של למה האתגר מיועד, בוחרים 7 או 30 ימים, וכל צ'ק-אין חושף עוד חלק מהתמונה. תפספסו יום ושום דבר לא מתאפס, כי החלקים שכבר הרווחתם הם שלכם. היא חינמית ב-iPhone, iPad, Mac, Windows, Android ו-Apple Watch, ויש הדגמה פעילה שאפשר להשתמש בה ממש עכשיו, על התמונה שלכם, אם אתם רוצים לראות את המנגנון לפני שמתקינים משהו.