רוב מעקבי המטרות מניחים שאתם רוצים שיראו אתכם. ספירת רצפים להראות לאנשים, תגים לשתף, פיד של אנשים אחרים שעושים את אותו דבר. זה עובד למטרות מסוימות. זה עובד גרוע למטרות שאנשים הכי אכפת להם מהן.
מטרה שלא סיפרתם עליה לאף אחד היא המקרה הרגיל.
המטרות שאנשים לא מכריזים עליהן
חושבים על מה שמישהו באמת שם תמונה שלו באפליקציית יעדים. בית שהם עדיין לא יכולים להרשות לעצמם. גוף שהם מתביישים לרצות. מדינה שהם מעולם לא ביקרו בה. עזיבת עבודה. עזיבת מערכת יחסים. הסמכה שאולי לא יעברו.
לאלה יש משהו משותף: לספר לאנשים עולה משהו. זה מזמין דעה שלא ביקשתם, או יוצר כישלון פומבי אם זה לא קורה. הרבה מחקרים והרבה שכל ישר מציעים ששיתוף מטרה יכול להפוך אתכם לפחות סבירים לסיים אותה, כי ההכרזה עצמה מרגישה כמו התקדמות.
אז האדם שעובד בשקט לקראת משהו לא סודי. הוא הגיוני. אפליקציה ליעד כזה צריכה להיבנות לקורא אחד.
שלושה דברים שונים שנקראים "פרטי"
המילה הזו משמשת לשלוש טענות שאין ביניהן כמעט שום קשר, ושווה להפריד ביניהן לפני שמאמינים לשיווק של אפליקציה כלשהי.
אף אחד לא אוסף את זה. הנתונים לא נשלחים לשום מקום, לא נמכרים, ולא מוזנים לפרסום. זה עניין של החברה.
אף אחד לא יכול לקרוא את זה בדרך או במנוחה. אם משהו כן יוצא מהמכשיר, הוא מוצפן קודם, והחברה לא מחזיקה מפתח. זה עניין של הנדסה.
אף אחד שעומד לידכם לא יכול לראות את זה. מישהו מרים את הטלפון הפתוח שלכם, או מציץ במחשב הנייד שלכם, או קורא את מסך הבית שלכם בזמן שאתם מחזיקים אותו. זה עוסק בחדר שבו אתם נמצאים.
השלישי הוא זה שבאמת קורה, וזה זה שכמעט כלום לא מתייחס אליו. תשובה מושלמת לשני הראשונים לא עוזרת בכלל כשבן או בת הזוג שלכם מרימים את הטלפון שלכם כדי להסתכל על תמונה והאפליקציה עדיין פתוחה.
מה נעילה צריכה לכסות
כאן רוב היישומים עוצרים מוקדם מדי. נעילת האפליקציה היא החלק הקל. המידע דולף משלושה מקומות אחרים.
ווידג'ט מסך הבית. אם כל הרעיון של האפליקציה הוא ווידג'ט שאתם רואים כל יום, אז הווידג'ט הוא הדליפה. מי שמעיף מבט בטלפון שלכם רואה את המטרה בלי לפתוח כלום.
התראות. תזכורת שמציינת את שם המסע שלכם על מסך הנעילה מבטלת את הנעילה לגמרי, ותצוגות מקדימות במסך הנעילה מופעלות כברירת מחדל אצל רוב האנשים.
מחליף האפליקציות. כשמחליפים אפליקציות, המערכת מצלמת תמונת מסך להציג במחליף. אם היא מצלמת את היעד שלכם, הנעילה דקורטיבית. זה קשה באמת וכאן יישומים לא זהירים נכשלים.
נעילה שלא עונה על כל ארבעת אלה היא נעילה על הדלת הקדמית של בית עם החלונות פתוחים.
המלכודת שגורמת לאנשים לכבות את זה
יש טעות עיצוב אחת שתגרום לכל אחד לנטוש נעילה תוך יום.
בחירת תמונה אומרת עזיבת האפליקציה. בורר התמונות, המצלמה וגליון השיתוף הם תוכניות נפרדות, אז מנקודת המבט של האפליקציה פשוט עזבתם. אם היא ננעלת ברגע שעוזבים, אז הקשה על "בחרו תמונה" נועלת אתכם מחוץ למשימה המדויקת שהייתם באמצעה. כל פעם.
החוק צריך לדעת שבורר שהאפליקציה עצמה פתחה הוא לא אתם עוזבים. זה נשמע כמו פרט. זה ההבדל בין תכונה שאנשים משאירים דלוקה לבין תכונה שאנשים מכבים פעם אחת ואף פעם לא חוזרים אליה.
החצי השני הוא ההשהיה. נעילה מיידית נכונה אם אתם מודאגים ממישהו בחדר. זה מטריף אם אתם עושים צ'ק-אין, עוברים לענות להודעה, וחוזרים עשר שניות אחר כך להנחיה חדשה לאימות. זו בחירה שרק מי שמשתמש בזה יכול לקבל, אז זו צריכה להיות הגדרה.
איך Reveal the Dream עושה את זה
האפליקציה שמה תצלום של המטרה שלכם מאחורי כיסוי שיורד חלק אחד בכל צ'ק-אין, כך שהגרסה הפרטית של השאלה הזאת מילולית באופן חריג: המטרה היא תמונה, ובין אם מישהו יכול לראות אותה ובין אם לא.
שני סוגי הפרטיות הראשונים הם ברירת המחדל ולא עולים כלום. אין צורך בחשבון, והמסעות, הצ'ק-אינים והתמונות שלכם נשארים במכשיר שלכם. שני דברים אופציונליים מגיעים לשרת: סנכרון הפלטפורמות של Premium, ששומר עותק מוצפן אחד במכשיר שלכם לפני שהוא יוצא ממנו כך שאי אפשר לקרוא אותו אצלנו, והתחברות עם אימייל אופציונלית שמעבירה מנוי מפלטפורמה אחת לאחרת ולעולם לא מעבירה מסע או תמונה.
נעילת אפליקציה היא הסוג השלישי, והיא תכונת Premium. מה שפותח אותה תלוי במכשיר, כי טענה אחרת תהיה שקרית איפשהו: Face ID או Touch ID ב-iPhone, iPad ו-Mac, טביעת האצבע או הפנים שלכם ב-Android, וסיסמה שאתם קובעים ב-Windows. ב-Apple וב-Android יש נפילה אחורה לקוד הנעילה של המכשיר, כך שטביעת אצבע כושלת אף פעם לא נועלת אתכם מחוץ למטרה שלכם.
דבר אחד שאפליקציית Windows אומרת בבירור בכרטיס ההגדרות שלה, ועמוד זה לא צריך לרכך: שם הנעילה היא מסך פרטיות, והיא לא הצפנה. היא עוצרת את מי שעובר ליד שולחן העבודה שלכם. זו לא טענה על מישהו שלוקח את המחשב ומתחיל לחפש בקבצים, ואפליקציה שנותנת לכם להאמין אחרת הייתה מוכרת לכם תחושה.
כשאתם מפעילים את זה תישאלו, פעם אחת, אם להסתיר גם ווידג'טים ותזכורות. לשאלה הזו במכוון אין ברירת מחדל. ניחוש "רק האפליקציה" גורם למישהו להאמין שהוא פרטי בזמן שהתמונה יושבת על מסך הבית שלו. ניחוש "גם ווידג'טים" גורם לווידג'ט להתרוקן בלי הסבר ולהיראות כמו באג. כשההסתרה פעילה, הווידג'ט מציג כרטיס נעול, תזכורות מפסיקות לציין את שם המסע שלכם, ושעון מזווג מקבל את ספירת ההתקדמות בלי התמונה.
אתם גם בוחרים אם היא ננעלת מיד או אחרי דקה, ופתיחת בורר התמונות לא נחשבת עזיבה.
שני דברים שכדאי לומר בפירוש. ב-Android, הפעלת נעילת אפליקציה גם עוצרת צילומי מסך של האפליקציה, כולל במחליף האפליקציות. זו הדרך היחידה למנוע מתמונת המחליף להציג את היעד שלכם ב-Android, וזה עלות אמיתית, אז האפליקציה אומרת זאת בכרטיס ההגדרות, שם תראו את זה לפני שתפעילו את זה. iPhone לא משלם את העלות הזאת, כי הכיסוי שלו מצויר בחלון נפרד שאפשר להציג בזמן.
ואם המנוי שלכם מסתיים, הנעילה נשארת פעילה. Premium נדרש רק כדי להפעיל אותה. אף אחד לא אמור לגלות שהאפליקציה הפרטית שלו נפתחה מעצמה כי כרטיס פג תוקף.
אפשר לנסות את האפליקציה על התמונה שלכם עצמכם בעמוד הבית בלי להתקין שום דבר, לראות מה עוד Premium כולל, או לקרוא על רעיון לוח החזון שעליו זה בנוי.